בכל פעם מחדש הנס הזה מתרחש "ואני מתחדשת איתו".
אולי זה האוויר, אולי האווירה, ואולי זאת אוולין שמעבירה מהדף ללב ובחזרה?
אני נכנסת ורואה את הבנות – חבורת מוכשרות עם תובנות!
ואומרת לעצמי ש: אין לי על מה לכתוב ובמילא זה לא די טוב ועוד שטויות וכו' לרוב…
ואז יושבת סתם, משרבטת כמו כולם ופתאום מתגלה לי עולם!
משהו בטקסט שחולק נפתח לי – פתאום שיר ישן, מצולק נעשה רלוונטי
היום כל אחת בתורה גאונה תורמת לשיעור עוד פנינה מילים רוקדות בכל פינה
ואני יוצאת מהסדנה לבית הקפה הקרוב ורוצה שוב לאהוב ומתחילה – את עצמי – לכתוב…
אורני