כל חיי אני כותבת לעצמי ולמגירות. בשנים האחרונות הבנתי שאני זקוקה ליד מכוונת, שתמקד אותי, תשכלל אותי, תלמד אותי דרכים לפרוץ מתוך עצמי, ויותר מהכל רציתי שמישהו יקרא את מה שאני כותבת, יחווה דיעה וימשוך אותי חזק פנימה, בלי תירוצים ובלי דחיינות. כך גיליתי את אוולין, ובלי להישמע פומפוזית מידי, אני חייבת לומר שתוך 3 חודשים נפרץ סכר הפחדים והבושה והתקיעות, ואני כותבת. בשטף. רעשי הרקע שכיבו אותי, השתתקו, ואני כותבת. עם אוולין לא רק כותבים. עם אוולין לומדים, קוראים, מקשיבים, משתפים, מפטפטים, צוחקים, ומחכים שיעבור השבוע כדי לחזור ולהיפגש. אני מצאתי את מה שחיפשתי.
תפריט
