בין מציאות לבדיון

תמונת חתול עם פה פתוח ולשון בחוץ, נראה כמו צוחק. פוסט: לא לחשוב על הקורא!

שאלה:

תוך כדי כתיבה עולה אצלי לעיתים קרובות השאלה עד כמה עלי להיות נאמנה למציאות, כדי שהסיפור שלי יהיה אמין בעיני הקורא?

בהתלבטות ובתמיהה,

אריאל

תשובה:

אריאל יקרה,

הידעת מי רב-המכר השני בעולם (הראשון הוא התנ"ך, אמיתי) אשר מכר מאות מליוני עותקים בעשרות שפות? נכון. הארי פוטר, סדרת ספרי פנטזיה.

כנראה שלא חיקוי המציאות הוא היוצר את מה שאת קוראת לו אמינות בסיפור.

כשאת מדברת על אמינות, את כנראה מתכוונת לרצונך שהטקסט יהיה אמיתי, משמעותי, נוגע, עבור הקורא שלך.

ההסכם הבלתי כתוב בינך ובין הקורא שלך אומר שאת – מספרת לו סיפור, והוא – מקדיש לך מזמנו, תשומת לבו, לעיתים גם כספו, ומקשיב לך.

באותיות הקטנות של ההסכם הזה כתוב שלפחות חלק מן הסיפור בדוי ומומצא, אם לא כולו.

בתוך ההנחה הזו מובלעת הסכמה, ואולי אף ציפיה, לכך שחוקי העולם הבדוי יהיו שונים מחוקי המציאות.

הסופר הנפלא אמיר גוטפרוינד, זכרו לברכה, סיפר שספרו של טולקין, שר הטבעות, הוא הספר שגרם לו להתחיל לכתוב: "כשסיימתי את הכרך השלישי הבנתי שבמשך שבוע שלם הדאיג אותי גורלם של ארבעה הוביטים קטנים, יצורים שאינם קיימים, הרבה יותר מכל דבר אחר. היכולת הזו לגעת בנפשו של אדם מוטטה אותי לגמרי.http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/461/101.html

הדימיון, כוחם של היצורים הפנטסטיים שהמציא טולקין, לא רק גבר על כוחה של המציאות – הוא אף חולל בה שינוי משמעותי: גוטפרוינד הסופר החל לכתוב את כתיבתו הנפלאה, נושאת הפרסים.

המשותף להארי פוטר ולשר הטבעות הוא ששניהם עוסקים במה שאמיתי לגמרי עבורינו – המאבק בין טוב לרע, בין אור לחושך. זוהי הסיבה בגללה הם נוגעים בנו, אמיתיים עבורינו ומרתקים אותנו.

"אוקי", את אומרת, "אם לא חיקוי נאמן של המציאות יוצר את זה, אז מה כן?"

זה אותו גרעין של אמת שעליו דיברנו כאן. כל עוד הוא קיים בבסיס היצירה שלך, לא חשוב באיזו תחפושת תלבישי אותו: ריאליסטית או דמיונית ופנטסטית – אור פנימי יהבהב מתוך הסיפור ויפעיל אור דומה אצל הקורא שלך.

"אז אין שום צורך להיות אמין?" את שואלת,

את זה לא אמרתי.

כשאנו בוראים את העולם הבדוי אנו שומרים על חוקיו.

אך השמירה היא על אמינות חוקי העולם הבדוי, לא על חוקי המציאות, שאינם רלוונטים במשחק הספרותי שאנו משחקים.

אם הסיפור לא יהיה נאמן לאותו גרעין של אמת פנימית בתוכו, נחוש בצרימה, ופער יתחיל להיווצר בין הקורא ובין הסיפור.

עלינו לחוש שמה שקרה הוא בלתי נמנע, נכון ואמתי, בתוך העולם הבדוי.

בכתיבה – כמו בחיים – הנאמנות נתונה פנימה, לא החוצה.

תני לעצמך חופש מוחלט, להתפרע, לגלוש בדמיון, להמציא עולמות, וסוגות ספרותיות חדשות, היי עקבית, אמתית ומנומקת בתוך העולם הבדוי שלך. באותיות הקטנות של ההסכם הבלתי כתוב בינך ובין הקורא שלך מובלעת הנחה שלפחות חלק מן הסיפור בדוי ומומצא, אם לא כולו.

הקורא שלך מניח, ואולי אף מצפה לכך, שחוקי העולם הבדוי יהיו שונים מחוקי המציאות.

הוא מבקש ומחפש את שאר הנפש המיוחד לך, את הערך המוסף, המעבר לכאן ולעכשיו.

יש לך מנדט לזה מעצם העיסוק בכתיבה.

המשפט "אני נשבע לומר את האמת, כל האמת ושום דבר מלבד האמת" אינו תקף כאן לכאורה, אך בהיפוך מושלם, בדרכינו העקיפה והיצירתית, אנו אומרים את האמת, כל האמת ושום דבר מלבד האמת, לאורך כל הטקסט.

פורסם ב"וואלה! תרבות" 28 בדצמבר 2015 https://e.walla.co.il/item/2918751

בואו לקבל השראה

מצטרפים לקבוצת ווטסאפ שקטה

לכותבות ולכותבים

ונהנים מהשראות, העשרות,

טיפים, ידע וכלים בכתיבה.