השבוע היתה לי שיחה עם כותבת בסדנה, תולעת ספרים, שאמרה שהפסיקה לקרוא.
"הספרים מחכים לי בערמה על יד המיטה לסוף היום, אבל אני מגיעה אליהם כבר כל כך עייפה, והקריאה פשוט מתמסמסת לי."
אני שומעת את זה הרבה, מאנשים שקראו כל חייהם.
איך זה קורה? אנחנו יודעים:
שניה לפני השינה בודקים התרעות ברשתות החברתיות, ווטסאפ, מייל, חצי שעה עם האצבע הגוללת חולפת בלי שבכלל שמנו לב, נעצמו לנו העיניים ונרדמנו בלי לקרוא – למרות שהכוונה לקרוא לפני השינה היתה אמיתית, אולי אפילו נזכרנו בספר שלנו במשך היום, ושמחנו על כך שהוא מחכה לנו בסופו.
אבל יש כאן נקודה מעבר לקריאה עצמה.
אני שמחה ומרוצה בבוקר שאחרי הקריאה, לא רק בגלל הקריאה עצמה, יש עוד.
אני רוצה לנווט ולא להתנווט, לבחור ולא להיגרר, להוביל את עצמי ולא להיות מובלת על ידי נסיבות. גם אם הנסיבות עייפות.
אם חשוב לי לקרוא – אני רוצה להצליח לעשות את זה,
עמוד אחד מבחינתי זה מישן אצ'יבד, וקריאתו מקרינה על כל השאר: כשאני מתעקשת על מה שמהותי וחשוב לי בתחום אחד, אצליח לעשות את זה גם בתחומים נוספים.
במיוחד בתקופה המאתגרת עכשיו, אפשר או להיגרר, או לבחור.
רגע ההכרעה – שעושה את ההבדל – הוא לפעמים דקיק עד שברירי: האם חצי שעה לפני השינה היד המושטת תרים את הטלפון הנייד או את הספר?
התעקשנו על הספר? נקום בבוקר עם טעם טוב, לא רק של הספר שקראנו, אלא של מימוש הבחירה.
שוב אישרנו לעצמינו את היכולת לבחור, להחליט, להתכוון, ולעשות.
אנחנו לא זולגים לעצמינו בין האצבעות.
אז אולי נכתוב תרגיל בכיוון הזה? יאללה!
נכין לנו כוס תה או קפה ונשב לשוחח עם עצמינו בכתב, על מה היינו רוצים לממש, לעשות, להשיג, להגשים. מגדול ועד קטן.
כתיבה בינינו לבין עצמינו עוזרת לנו למקד, לצלל, לדייק, לכוון, וגם לממש.
בשלב הבא אנחנו מהרהרים בכתב על הדרכים למימוש הכוונות והתוכניות שלנו,
ומהן היכולות, הכישורים והחוזקות שלנו בהם נשתמש כדי להגיע לשם?
אושר וסיפוק עמוקים מובטחים, וגם התקדמות בכל תחום, שבו נקבל על עצמנו החלטה, ננעץ אותה היטב בתודעה, ונממש.
מוזמנים לכתוב כאן בתגובות מטרה או כוונה שלכם, קבל עם ועדה, ולהתעקש עליה.
תודה על הקשב, ניפגש בטור הבא,
