כשהגעתי הרגשתי כמו עלעל בשדה גדול מלא בעלעלים אולי קוץ פה ושם
את הרמת את מבטך וחיוך עדין ורציני על פניך שהביעו ענין אמיתי
המשכנו כל שבוע להביא, לכתוב ולהרגיש לפעמים עלעלים ולפעמים קוצים
ואת בסבלנות הארת את היש ולא העירות את האין
וגם חייכת ומצאת בכל את הנעים והבונה עם המון אכפתיות
הפסקתי אחרי זמן להרגיש כמו עלעל התחלתי להרגיש כמו שתיל
ואחרים התחילו להצמיח עלעלים וגם גבעולים ארוכים ונוגעים אחד בשני
והיו המון רחשים וגם אור בין לבין
ואת חומלת היית שם מרימה ואוחזת תמיד בכל מילה ומשפט טוב
ומלמדת ומעמידה כמו במאית מסורה מחדש את הכלים והתפאורה
כדי שנבנה ולא נתעייף
לבסוף, היו המון כלים חדשים לבנות
סוף סוף הרגשתי מוכנה לבנות ולחצוב:
כלים היו באמתחתי ויצאתי לדרך
ולך המון תודה אוולין
על הסדנה ועל האכפתיות האמתית לגלות כותבים לעתיד!
סופי לב אורן,
קורס בוקר, מכללת בית ברל 2011-2012
