עיסוקיי בתחום ההנדסה והמדעים המדויקים הרחיקו אותי מהתעניינות בכתיבה שנים רבות עד שהספד שנאלצתי לכתוב לקרוב משפחה, הצית בי גירוי וסקרנות למה שחוויות הכתיבה יכולה להביא עימה, וכך הגעתי לסדנה הראשונה של אוולין. מאז אני שם כמה שנים, עם כמה הפסקות והשתתפות גם בסדנאות של מנחים אחרים. אנסה לתמצת בקצרה מה עושה את הסדנאות של אוולין להצגה הכי טובה בעיר.
כמעט בכל מפגש שבועי כזה יוצא לי לכתוב משהו שנוגע בחוויות החיים העכשוויים שלי או בזיכרונות רחוקים יותר, וגם בחוויות של אחרים. הניסוח הקונקרטי של ההרגשות הקשורות בחוויות אלו אם זה בניסוח ישיר או אם זה בניסוח מטפורי מתאים, גורם לי לחוש שתפסתי את רגע החוויה, שלא נתתי לו לחמוק ולהעלם כאילו לא היה, לאחוז בחיים, להרגיש ולהבין מה קורה כאן בעולמנו קצר הזמן. מה שנכתב נשאר לא בגלל שהונצח על הנייר אלא בגלל שעבר את הניסוח הפנימי שלי בדרך לכתיבתו.
ואוולין יודעת איך לחלץ את הכתיבה הזו ממי שיושב בחבורה הכותבת. כל מפגש מחולק לפרקים: הכתיבה ברצף שאינה להקראה ומשחררת את היד הכותבת ללא בקרה עצמית, הצגת נושא המפגש והזמנת המשתתפים לכתוב רשימה של אסוציאציות הקשורות בו, הקראת רשימות אילו המאפשרת למשתתפים להיות ניזונים גם מאסוציאציות של חבריהם לסדנה, ואחר כך כתיבת קטע הקשור באסוציאציות שעלו. בסיום המפגש מקריאים המשתתפים את מה שכתבו. אבל זו רק פרשנות כללית שלי לאיך שמתנהל המפגש. אוולין הקוסמת עושה תוך כדי כך גם דברים נוספים שאם הייתי מודע להם אולי הייתי מנחה סדנאות בעצמי, אבל אני לא שם.
בסיום כל משתתף שמקריא את מה שכתב, מקבל משוב מחברי הקבוצה ומאוולין. אוולין בתבונה רבה יודעת לאתר ולהצביע קודם כל על הצדדים הטובים בכל קטע שנכתב, ולפעמים אני תוהה מאיפה באה לה הברקה שנאמרה. בכך גם מעודדת את הכותב, אך גם גורמת למשתתפים האחרים לנסות ולפענח את האיכויות הטובות בכל קטע, ועל ידי כך גם לשפר את הכתיבה שלהם וגם לפתח אוזן ועין חיוביים על החיים בכלל.
משתתפים רבים ממשיכים לכתוב את הקטע שהתחילו במפגש, שולחים אותו במהלך השבוע במייל לקבוצה, וההזנה ההדדית נמשכת. המפגשים האלו אינטנסיביים, נטולי פתפותי סרק, טעם החיים. כמה מחברי הטובים ביותר היום הם שותפים לפרק זמן כזה או אחר בסדנאות של אוולין.
עוזי ריש
