הי, טור הדרכה על כתיבה, והיום דווקא על אי-כתיבה.
כשרונית מטלון זכרה לברכה, סיפרה על תהליך הכתיבה של הנובלה "והכלה סגרה את הדלת" היא אמרה שהתהלכה עם הרעיון, עם הדמויות, לאורך כמה שנים בראש, או בבטן, בישלה בישלה בישלה ואז ניגשה לשולחן הכתיבה, ושלפה אותו החוצה מתוכה בשוט אחד.
היא חשבה שהיא כתבה סקיצה לרומן, כי זה היה יחסית קצר, ולכן השאירה במגירה להמשך עבודה. אבל כל פעם שניגשה לעבוד על זה היא ראתה שאין לה מה להוריד, ואין לה מה להוסיף, ואחרי כמה שנים הבינה שזה כנראה זה, נובלה ולא רומן. שעליה היא זכתה בפרס ברנר, יומיים לפני מותה.
מה אני מנסה לומר? שהכתיבה לא מתרחשת בהכרח או רק – ברגעי הכתיבה על יד השולחן.
הכתיבה היא תהליך פנימי, של דגירה והבשלה, שיתוף פעולה בין המודע ללא מודע, שבסופו של דבר כשאנחנו מגיעים אל פינת הכתיבה שלנו – מביא לכתיבה ולהיווצרות של הטקסט בפועל.
אני מצטטת לנו את ליאם מאריי בל, סופר ומורה לכתיבה יוצרת, באוניברסיטת סטירלינג:
"זה מדהים איך לעתים קרובות בהירות הכתיבה מגיעה תוך שטיפת הכלים, חיתוך ירקות או טיול עם הכלב. הסופרים שאני מכיר מקשקשים עלילות על כרטיסי אוטובוס, או עוצרים את המכונית בצד הדרך, כדי לכתוב פרק שפתאום קפץ להם לראש. נדיר שזה קורה להם מול המקלדת. בדרך כלל כשאני יוצא למטלות צהריים אני מוצא את עצמי מהרהר במה שכתבתי באותו בוקר או מאתר קצה חוט לסצנה שאכתוב מחר. "
ודיויד בישופ, סופר ומורה לכתיבה יוצרת באוניברסיטת אדינבורו אומר:
"רגעי אי הכתיבה חשובים בדיוק כמו הכתיבה. אי אפשר להמעיט בחשיבות הבהייה מהחלון או היציאה לטיול. לעתים קרובות תסבוכות בכתיבה נפרמות כך. אם כל השאר כשל, נסו ללכת לישון ולתת לתת המודע שלכם לעשות את העבודה. מדהים לראות עד כמה הוא יכול לפתור עניינים שהמודע אינו מצליח."
אז מה המשמעות של כל הדברים האלה? המשמעות היא שבית המלאכה האמיתי – שבו נוצרים הטקסטים היא הנפש עצמה, עם התהליך הפנימיים שמתרחשים בתוכה. וכלי העבודה העיקרי שלנו הוא מעורבות ומחוייבות פנימיות לתהליך הכתיבה.
ואני אסיים עם קטע מתוק, כמו ויסלבה שימבורסקה עצמה, בתשובה לשאלה "האם יש לך שגרת כתיבה קבועה?"
מתוך ריאיון ב-2004 לידיעות אחרונות:
"נחוצה לי התפנות נפשית כדי לכתוב. כשאני טרודה במשהו, אינני יכולה לכתוב. אני כותבת בבית, ואז אסור שהטלפון יצלצל. טוב לי בשיגרת היומיום הביתית שלי. גברת סטשה היקרה באה פעמיים בחודש כדי לעזור לי בנקיון הבית. אבל אני מקפידה ללכת לשוק בעצמי, לקנות כמה גזרים ולבשל משהו לצהריים. לגרור גזר זו בשבילי מנוחה אידיאלית. אני גם מכבסת ומגהצת בעצמי. אסור להיות עסוקה רק בכתיבה, וגם לא בניירת. נחוץ לי המגע הזה עם מטלות פשוטות יומיומיות כדי לכתוב. יש בהן נחמות קטנות. הדברים היומיומיים הם שמעשירים אותי"
אז אני הולכת לגרור גזר, שיהיה לנו סוף שבוע מקסים של אי כתיבה, שתחולל הרבה כתיבה, ולהת' בטור ההדרכה הבא.
